פסק-דין בתיק ב"ל 25758-01-12

1.         זהו ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים (תחום נפגעי עבודה) - להלן: " הוועדה", אשר התכנסה ביום 15.12.11 ואשר קבעה כי נכותו הצמיתה של המערער היא 0% בתחולה מיום 01.09.11.

2.         רקע

            המערער יליד 1962, נפגע ביום 16.09.10, בגב, באירוע שהוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.

            המערער ביקש לקבוע את נכותו. וועדה רפואית מדרג ראשון, אשר התכנסה ביום 05.09.11 קבעה כי נכותו בגין האירוע הינה 0% בתחולה מיום 01.09.11.

            המערער הגיש ערר על הקביעה הנ"ל, והוועדה דנה בו ביום 15.12.11, דחתה אותו, תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

כנגד החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

3.         ביום 09.07.12 התקיים דיון בערעור בנוכחות באת כח המשיב בלבד, אשר הודיעה כי במסגרת בירור שערכה עם ב"כ המערער, נמסר לה כי הלה לא קיבל זימון לאותו דיון. על כן טענה באת כח המשיב את טיעוניה בעל פה ובית הדין קצב לב"כ המערער מועד, כדי שיוכל להתייחס לטיעונים אלו.

            במסגרת טיעוניה ביקשה באת כח המשיב לדחות את הערעור מאחר ולדעתה לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולת הוועדה. לגישתה, טענות המערער כנגד ממצאי הוועדה הינן טענות מתחום הרפואה, והמערער היה צריך לתמוך את טיעוניו בחוות דעת רפואית.

            בנוסף טענה, כי שעה שלמערער נקבעה נכות בשיעור של 0% לאחר שנמצא כי לא קיימת אצלו הגבלה בתנועות, הרי הוועדה אינה מחויבת להפעיל חשבון עובר ושב או להתייחס למצב רפואי קודם.

4.         ביום 26.07.12 הוגשה תגובה ב"כ המערער לטיעוני באת כח המשיב. במסגרת התגובה נטען  כי לא מוטלת כל חובה על המערער לתמוך את טיעוניו בחוות דעת רפואית, מקום שמקביעת הוועדה לא ברור מדוע חרף הממצא בדבר הגבלה של 1/3 לא נקבעו למערער שיעורי נכות כלשהם וזאת למרות שהוועדה הייתה מחויבת להסביר את קביעתה.

            כמו כן נטען, כי הוועדה לא דנה בעררו של המערער כנגד קביעת הוועדה מדרג ראשון שבה נקבע כי קיימת הגבלה בינונית והיה עליה להפעיל מצב עובר ושב.

            בנוסף נטען, כי הוועדה לא נימקה מדוע חרף הנכות הזמנית בשיעור 10% שנקבעה למערער, חל שיפור במצבו באופן שנקבעו לו 0% נכות.

            הוסיף ב"כ המערער וטען, כי הוועדה התעלמה מתלונות המערער כפי שהועלו בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות, ולפיהן התלונן על כאבים בגב עם הקרנה לרגליים, ועל כן היה עליה לערוך דיון גם בתחום הנוירולוגית ובהתאם לבקש לערוך למערער בדיקת EMG. לטענתו, הוועדה לא כללה בהרכבה מומחה בתחום הנוירולוגיה אלא קרדיולוג ופנימאי.

            לפיכך, לדעת ב"כ המערער יש להשיב את עיניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב אחר.

5.         דיון והכרעה

א.         בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת (עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 28.04.99).

ב.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הונחו לפניה מסמכים רפואיים וכן מכתב הערר (סעיפים 12 ו - 19 לפרוטוקול). הוועדה שמעה את תלונות המערער " כאבי גב כל הזמן", וכן ערכה לו בדיקה קלינית ורשמה את ממצאיה, כדלקמן:

" ללא צליעה הליכה על קצות אצבעות ועקבים לורדוזיס מותני שמור בכפיפה לפנים מגיע עם קצות האצבעות לגובה 1/3 מקורב של השוקיים, לסג דו צדדי שלילי כח גס גפיים תחתונות תקין וישב בספת הבדיקה ללא קושי כשרגליו ישירות וגבו זקוף".

ג.          בעקבות הבדיקה הקלינית סיכמה הוועדה את דיונה, כך:" לאור הממצאים כפי שתוארו, הועדה קובעת כי לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה הנדונה". הוועדה כאמור קבעה כי דרגת נכות המערער הינה בשיעור של 0% בתחולה מיום 01.09.11.